הפוך לעמוד הבית
יפעת 2

קוראים שונים קוראים שונה

31/10/2007

כשאנחנו מלמדים קופירייטינג, אנחנו עוסקים רבות בתהליך הכתיבה. אבל, תהליך חשוב ומרתק לא פחות – הוא תהליך הקריאה. כשקוראים טקסט, ולא חשוב אם זה טקסט פרסומי או טקסט ספרותי –  כל אחד קורא אותו בצורה שונה ואחרת. איך זה קורה – או יותר נכון איך זה קורא?

 

כתבה 1 בסדרה.

לכתבה ה 2- לחץ כאן

 

התפסן בשדה השיפון הוא דוגמא מצויינת לכך שקוראים שונים – קוראים שונה.

מורה מחליף בלונג איילנד ירה בתלמיד והתאבד. השכנים אמרו שהיה בחור כל-כך נחמד, תמיד החזיק בתיק עותק של "התפסן בשדה השיפון". ג'ון הינקלי שניסה להתנקש בנשיא רייגן, ארתור ברמר שירה במושל ג'ורג' וולאס ורוברט בארדו שרצח את כוכבנית הטלוויזיה רבקה שייפר – כולם היו מעריצים מוצהרים של הספר. יש האומרים כי בחדרו של לי אוסוואלד, החשוד ברצח קנדי – נמצא עותק של התפסן. וכמובן - מארק צ'פמן, צעיר בן 25, שרצח את ג'ון לנון ובבית המשפט הסביר שהספר הוא כתב ההגנה שלו. "מהולדן קולפילד להולדן קולפילד" היתה ההצהרה שלו. צ'פמן טען שהולדן מבטא במדויק את עולמו שלו – עולם של כישלון ובדידות.

בעיני מרבית האנשים, פרשנותו של צ'פמן, שחיסל את האיש שהוא עצמו כל כך העריץ, תיראה שגויה ומעוותת לחלוטין. הולדן, גיבור הספר "התפסן בשדה השיפון", הרי מתנגד חריף לאלימות, הוא מציל אנשים, לא מחסל אותם. הוא מדמיין את עצמו כתפסן העוצר ילדים מליפול מהצוק שבקצה שדה השיפון. אז איך קרה שצ'פמן קרא משהו שבעינינו בכלל לא היה שם? ומה קרה לו בתהליך הקריאה שגרם לו לעשות את מה שעשה?

 

מה קרה? קרא? כרה?

3 מילים, 3 משמעויות, צליל אחד. במקרה או לא במקרה, נשמעות המילים "קורא", "קורה" ו"כּורה" - כאותה מילה.

 

אז מה באמת הוא הדבר שקורה כשאני קורא? ומתי זה קורה אוטומטית ומתי, לחילופין, אני מוצא את עצמי כורה – וחופר ומוציא מהטקסט את כול המינרלים והמחצבים והחומרים שיש בו – או שנראה לי שיש בו?  ואיך זה שמה שאני מוצא שם שונה לחלוטין ממה שמישהו אחר מצא או לא מצא? והאם באמת אני מוציא את זה מהטקסט – או אולי ממני עצמי, מהנפש ומהנשמה שלי אם יש בכלל דבר כזה?

על שאלות אלה וכאלה מנסים לענות מודלים שונים העוסקים בתהליך המרתק הזה, תהליך הקריאה.

בכתבות כאן נסקור בקצרה כמה מודלים כאלה.

כולי תקווה כי לאחר מכן, אף אחד מאיתנו לא יקום, יצא מהבית ויתנקש בחייו של מישהו. אמן.

 

תהליך הקריאה לפי תיאורית הסכימות:

שיפוט מידע חדש בהתאם למידע קיים

כבר מגיל הינקות, הסכימות הן אבני הבניין של המחשבה.

איך זה עובד? פיאז'ה, מגדולי הפסיכולוגים, אומר שאנחנו לומדים את העולם דרך התנסות פיזית. כל התנסות שכזו יוצרת במוח סכימה – וכך העולם מתארגן לנו לפי סכימות. למשל: טוש שהחזקתי ביד והוא נופל – זוהי סכימה.

לפי פיאז'ה, ממובילי התאוריה הקוגניטיבית, ההתנסות היא חיונית ליצירת הסכימות.

בהמשך טוען פיאז'ה כי הלמידה שלנו נעשית בשני אופנים אפשריים:

           הטמעה – פירוש גירויים חדשים בהתאם לסכימה קיימת.

הלכתי עם אימא ברחוב, היא הראתה לי חתול. כך נוצרה אצלי סכימה.

יום אחד אני רואה כלב ומייד אני אומר – הנה חתול.

           התאמה – שינוי סכימה קיימת בהתאם לגירויים חדשים. אימא תיקנה אותי:

"זה לא חתול, זה כלב" – ואז אני בונה סכימה חדשה.

כדי שנוכל לעשות התאמה, אומר פיאז'ה, צריך שמישהו יסב את תשומת ליבנו לטעות.

 

אני שופט מידע חדש ביחס למידע שיש לי קודם מאותה סכימה

את המושג הפסיכולוגי הזה לקחו ויישמו על קריאה, כאשר הקריאה מוגדרת לצורך העניין כתהליך אינטראקטיבי בין קורא וטקסט.

לסכימות בהקשר הזה ובהמשך לכול האמור לעיל, יש כמה וכמה מאפיינים:

           הסכימה היא אוסף של מידע שמאורגן במוח שלי, והוא זה שמאפשר לי לבנות משמעות למצבים השונים בהם אני נתקל.

           הסכימה מורכבת ממושגים ישנים שכבר מוטמעים אצלי, וממושגים חדשים שמצטרפים כול הזמן.

           מרכיבי הסכימה הם מעין תסריטים קצרים המאפשרים לי לפענח מגוון מצבים ומושגים.

           הסכימות בונות רצפים שונים. הקישורים בין הרצפים יכולים להיות מבוססים על מאפיינים חברתיים / תרבותיים / אידיאולוגיים / ז'אנרים ואחרים.

           הסכימות השונות שנמצאות במוח שלי הן ברמות שונות של פירוט ושל לכידות פנימית. הן יכולות להיות שימושיות – גם כאשר הן אינן מושלמות.

           הסכימה מופעלת כאשר אני מתמודד עם מידע חדש – ועלי להחליט לגבי המשך ההתנהגות שלי ברגע נתון. תהליך שכזה מתרחש ללא הפסקה, אם באופן חלקי ואם באופן מלא. באמצעות הסכימה אני מעלה השערות לגבי העולם הסובב אותי – ואז מחליט כיצד לפעול.

           החשיבה האנושית היא פרי אינטראקציה בין סכימות שונות – ובתוך הסכימות עצמן.

 

אז מה קורה כשאני קורא?

להבנה ולהבניה העצמית מקום מרכזי בתהליך הקריאה. למידע הקודם שהקורא מביא איתו – יש חשיבות עליונה. הודות לסכימות הידע המאופסנות במוחם של כול קוראת וקורא – כל קריאה היא בעצם ידע חדש שמגיב לידע קודם.

הקריאה היא לא תהליך פאסיבי שבו הקורא מפענח טקסט מסוים – אלא תהליך אינטראקטיבי בין הקורא לבין הטקסט.

כמו "הטוב, הרע והמכוער", כך גם "הקורא, הקורה והכורה" דוהרים במערב הפרוע

ועושים מעשים טובים ורעים, מכוערים –  וגם יפים.

אבל, שלא כמו בסרט, אף אחד מהם לא ממש מפסיד ואף אחד מהם לא ממש מנצח ובעצם שלושתם ימשיכו לחיות ולדהור זה לצד זה עוד הרבה אחרי שאנחנו נפסיק.

 

"בלוז כנעני" נכתב על מאיר אריאל, למרות שאחרי שהוא יצא הוא קיבל הרבה מאוד משמעויות אחרות (אהוד בנאי)

 

בתמונה:  אוסוואלד, החשוד ברצח קנדי

מאמרים נוספים בנושא פרסום ופרסום באינטרנט

יפעת אוזן
עבור לתוכן העמוד