מנהלי קהילות מדברים: שרי מחלב גורן, הבית לשבות לישראל

· שם הקהילה: הבית לשבות לישראל

· שנת הקמה: 9/2018

· כמה חברים יש בקהילה? 955

שרי מחלב גורן, מנחת קבוצות, מלוות מנחי קבוצות, עובדת סוציאלית קלינית (מומחית בתחום "בריאות האישה") ויזמית. בעלת "מקום להרגיש-הבית לשבים לישראל" העוסק בליווי, ייעוץ ותמיכה לתושבים חוזרים מרגע ההתלבטות אם לשוב ועד התאקלמות מלאה, וכולל את הקהילה, קבוצת פייסבוק נוספת בהקמה "משרות עבודה לתושבים חוזרים", אתר אינטרנט, קבוצות ווטסאפ אזוריות ושרות ליווי לתושבים החוזרים. שבתי מארה"ב בעצמי לפני כשנתיים לאחר שהות של 4 שנים. ואני אמא לארבעה ילדים.

· למה בחרת להקים את הקהילה?
כששבתי לישראל לאחר 4 שנים בחו"ל,חוויתי חוויות שלא ציפיתי שאחווה. נוכחתי לדעת שהתושבים החוזרים, על אף , ואולי בגלל הכרותם את ישראל, נתקלים במצבים להם לא היו מוכנים, לא יודעים כיצד להתארגן והיכן מתחילים את תהליך השיבה, וחווים חוויות שלסובבים אותם קשה להבין- גם הסביבה הקרובה בישראל מתקשה להבינם, וגם חבריהם בחו"ל אשר בחרו להישאר שם. כאשת טיפול, ומתוך הנסיון שלי כתושבת חוזרת ,החלטתי לקחת על עצמי, לסייע, לתמוך ולהדריך את התושבים החוזרים בשלבי הקליטה בארץ הן מהבחינה המעשית והן מהבחינה הרגשית.

· באיזה מהלך אתה גאה במיוחד?
אני גאה באוירה המיוחדת שקיימת בקהילה. יצרתי מרחב מכיל ותומך בה יכולה כל אישה לפתוח את ליבה ולקבל תמיכה ללא שיפוטיות. בכל פעם שעולה בקהילה פוסט עם מצוקה רגשית או בעיה שעולה, ואני רואה את ההתתגייסות וההבנה של חברות הקבוצה, הלב שלי מתרחב. עצם הקמת הקהילה היא המהלך בו אני גאה. היום יש בה נשים מכל העולם, כאלו ששבו, כאלו שבדרך לשוב וגם לא מעט "צופות שותקות" אשר לומדות ממנה המון ומושפעות ממה שנעשה בה.

אני גאה במיוחד כשמגיעות אלי פניות שאומרות שהחליטו לשוב לארץ בגלל הקהילה הזו ומה שלמדו ממנה. כמו כן, דרך הקבוצה, גיליתי את יכולת הכתיבה שלי. אני מעלה בקבוצה תכנים שאני כותבת ויש לי גם בלוג עם אותם תכנים באתר האיטרנט שלי. הכתיבה שלינ וגעת בנשים בקהילה, מייצרת שיח ומעוררת אותן. הכתיבה היא מה שגרמה לאווירת הקהילה המכילה והתומכת ואני גאה בכך מאד.

· מה הגורם הכי משמעותי לצמיחה של הקהילה?
ייחודיות הקהילה טמון בעובדה שהיא מאד ספציפית ומכוונת לקהל מאד מסויים – נשים ששבות לישראל לאחר שהות ארוכה בחו"ל. ממחקרים שעשיתי מתוך נתוני השבים לישראל, פוטנציאל הצמיחה שלה הוא כ 1000-1500 מצטרפו שנה (אני לא שוללת כניסת גברים לקהילה ויש בה כמה אך השיח שם באופיו מושך יותר נשים להשתתף, ורוב הגברים שותקים). לקבוצה מעגל חיים ברור וידוע. רוב השבים לישראל עושים זאת בחודשי הקיץ (יוני-אוגוסט), ומעט גם בינואר. הקבוצה גדלה בחודשים של ההתארגנות לקראת השיבה לארץ בו צצות המון שאלות של מידע, וצורך בפריקה רגשית כך שהקבוצה צומחת בעיקר בחודשים של ההתארגנות (אפריל-מאי), אך צומחת גם לאורך השנה. באופן כללי, כשנשאלת שאלה הקשורה לשיבה לישראל בכל מיני קבוצות של ישראלים בעולם, פעמים רבות חברות הקבוצה ממליצות להצטרף לקהילה שלנו ובימים כאלו אני רואה "קפיצות צמיחה", ולעיתים אני אפילו לא יודעת היכן היא פורסמה.

· כמה שעות את מקדישה לניהול הקהילה?
אני עוסקת בנושא זה למחייתי כך שאני עוסקת בתחום השבים לארץ 24/7. אני פותחת את היום עם הקהילה, סוגרת אותו כך, ונכנסת אליה עשרות פעמים ביום. אני בקשר אישי עם חלק מחברות הקהילה אם הן פונות אלי. אני מעלה תכנים הן של מידע והן בלוג שלי גם בקבוצה וגם לאתר האינטרנט, כך שעוסקת בעולם הזה כל הזמן. קשה לתרגם לשעות נטו רק את הקהילה- אם אנסה, אני עוסקת כ 3-4 שעות ביום רק בקהילה אך חשה וחיה אותה בכל רגע נתון. בימים אלו אני עוסקת בהקמת ופרסום קבוצת בת לקהילה אשר נקראת "משרות עבודה לתושבים חוזרים" – בה אני גם עוסקת זמן לא קטן בשיווקה.

· שיתופי פעולה עם גופים מסחריים?
מחפשת כל הזמן, משווקת המון את העסק שלי ואת הקהילה. באתר האינטרנט שלי מתפרסמים נותני שרותים לתושבים החוזרים – חברות שילוח, מתווכים, יועצים תעסוקתיים, בית ספר לאנגלית וכו.

· טיפ למנהלי קהילה מתחילים: תשוקה, התמדה, אמינות ומסירות אינסופית – זה הסוד להצלחה בהובלת קהילה.

· לדעתך, איפה תהיה הקהילה בעוד שנתיים?
אני מעריכה שיהיו בה 3000-4000 חברות.כפי שכתבתי קודם, הייחודיות שלה זה גודלה ואוירת התמיכה וההכלה שבה. עולם התושבים החוזרים קבוע ויש לו מעגל חיים קבוע, מבחינת התארגנותם לשוב ושלבי התאקלמותם בארץ, כך שתמיד הפוסטים שיעלו בה יהיו מותאמים לשלב בו נמצאים התושבים החוזרים בתהליך השיבה לארץ.

· האם החיים הווירטואליים נפגשים גם מחוץ למסך?
אני מנחת קבוצות במקצועי ומקימה קבוצות תמיכה (אינטימיות) בנושאים שונים עבור נשות הקהילה. בנוסף, דרך קבוצות הווטסאפ האזוריות בישראל נוצרות חבורות מגובשות של נשים. הבולטת שבהם הוקמה לאחרונה ברעננה. הן תומכות האחת בשניה באופן יומיומי, משחקות טניס ביחד ועוד…. ודבר אחרון, אני שואפת להפגיש את הנשים למפגש מחזור בארץ (לא הצלחתי עד כה)

· קהילה אחרת שהרשימה אותך:
יש לא מעט. אם לבחור אחת שעזרה לי מאד – "פורום לנשים ברילוקיישן ובשליחות" כשחייתי בחו"ל ונעזרתי בה לא מעט.

· השאלון האישי:

· תכונה חשובה למנהל קהילה? הכלה, מסירות והתמדה

· במה את עובדת? מנחת קבוצות, מטפלת ומאמנת ב"מקום להרגיש"- טיפול אימון וקבוצות לנשים במגוון תחומים הקשורים למעברים בחיים (נישואין, הריון, לידה, רילושיישן, קריירה ועוד) בעלת "מקום להרגיש-הבית לשבים לישראל" – ליווי תמיכה וייעוץ לתושבים החוזרים מרגע ההתלבטות אם לשוב ועד התאקלמות מלאה

· איזו דמות השפיעה עליך עד המעבר לארה"ב עבדתי כעובדת סוציאלית בשרותי בריאות כללית. פרשתי עם המעבר לארה"ב בתפקיד מנהלת התחום הטיפולי במרכז לבריאות האשה במחוז שרון-שומרון. בתחילת דרכי שם, המנהלת המחוזית של העובדים הסוציאליים דאז – עדה קלעי, דחפה אותי לפתוח קבוצות תמיכה. אני חששתי מאד. היא שכנעה אותי, תמכה בי ולימדה אותי את היסודות. למדתי ממנה המון. בסופו של דבר הנחיית קבוצות הפך להיות העיסוק שאני הכי אוהבת, וקהילת הפייסבוק היא תוצר שלו.

· לימודים? אוניברסיטת חיפה – תואר שני בעבודה סוציאלית במגמה הקלינית. אין ספק שהלימודים שבחרתי תואמים לעיסוקי בחיים ולאופי של הקהילה שבניתי, אך לא התואר תורם לקהילה, אלא מה שבי גרם לבחור בעיסוקיי בחיים.

· בית קפה / מסעדה לפגישות עסקיות: By the way בכפר סבא הירוקה, וסאשה ברעננה (ממש ליד הבית)

· מהו ג'וב חלומותיך? אני בת 47. עבדתי במספר מקומות בחיים. אני יזמית בנפשי ותמיד מנסה להקים קהילה במקום בו אני נמצאת. עשיתי זאת גם בעמק הסיליקון וגם ברעננה – העיר אליה שבתי. באופן כללי ללוות אנשים במסלול חייהם – זה מה שעושה אותי מאושרת. לראותם מאושרים בחלקם לאחר תהליך אימון/טיפול קבוצתי , זה הדבר שאני הכי אוהבת.

כיום אני מלווה גם קהילה שלמה, גם אנשים פרטיים וגם מנחי קבוצות. באופן כללי אני מממשת את חלומי.

אבל, לא הייתי מתנגדת במקביל לקבל על עצמי ניהול קהילה בארגון גדול ממנו אני יכולה להיות גם מוזנת הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית, והן לממש את פוטנציאל כתיבת התוכן שלי .
· חופשה חלומית: טיילנו המון בעת שהותנו בארה"ב. החופשה שהכי אהבתי היתה הטיול בקניונים הגדולים באזור קליפורניה ואריזונה, עד עיר חלומית וציורית שנקראת סדונה. אם הייתי יכולה לגור בסדונה כמה חודשים טובים, לשבת מול הנוף המדברי הקסום ולכתוב כל היום, הייתי עושה זאת בשמחה.