הלך השבוע

מילים רבות נשפכו השבוע על הקוטג', הפרזנטור החדש של מעמד הביניים הישראלי. המבקרים (וביניהם גם המארגנים) מעלים תהיות על ההשפעה ארוכת הטווח של ההצלחה הפייסבוקית, ועל היכולת של הפייסבוק להחליף את כיכר תחריר המצרית – יציאה לרחובות של המונים הדורשים שינוי אמיתי. המבקרים המחמירים גם מדברים על חיזוק המותג קוטג' בטווח הארוך. העיתונים מספרים על השפעה אמיתית על הקניות, אך הסוחרים מפקפקים כמה זמן זה יחזיק: "תוך יום או יומיים הלקוחות ירצו את הקוטג' שלהם". על הדרך, רמי לוי עושה עוד סיבוב מתוקשר ומתוזמן היטב.

הנעה לפעולה

הפעולה העיקרית של אנשים במסגרת המחאה היא לחיצה על כפתור הלייק, הגולשים המשקיעים  גם עושים "שיתוף". לא ברור כמה מהם באמת מתכוונים להחרים את הקוטג'.

קמפיין אחר שעלה השבוע בנושא גירוש ילדי עובדי זרים, דרש מעורבות גדולה יותר מצד הגולשים. הקמפיין שקרא לאנשים לשלוח מכתב מוכן לראש הממשלה עדיין ניתן לביצוע בלי לקום מהכסא, אך הוא דורש ויוצר מחויבות גדולה יותר מצד הגולשים. התוצאה של הקמפיין היא מאות מכתבים שנשלחו בפחות משבוע. רוני פיבלוביץ, יוצרת הקמפיין עבור מוקד הסיוע לעובדים זרים, מספרת כי מספר התגובות הגדול הביא אותם להתחיל ולהפנות פניות לשרים אחרים מלבד ביבי נתניהו.

מאחורי ענן הקוטג'

חוסר מזל בתזמון השאיר את קמפיין המחאה לדיור זוגות צעירים בגבולות הפייסבוק. בשונה מהקמפיינים האחרים, כאן עומד מאחורי הקמפיין גוף עסקי בעל אינטרנט. משרד משרד האסטרטגיה בן חורין אלכסנדרוביץ' עבור חברת הייעוץ למשכנתאות, הקים עמוד פייסבוק תחת הכותרת "גם אני רוצה דירה בישראל". כמעט 8,000 חברים חדשים במהלך שבוע הם הצלחה לא רעה, ואי אפשר לדעת מה היה קורה עם הקוטג' לא היה מאפיל על כל היתר.

מה אנחנו לומדים מהקמפיינים האלה וההבדלים ביניהם?

1. רכבו על הגל התקשורתי – גם הקוטג' וגם הדיור עלו בנושאים שגם כך עלו לכותרות
2. הניעו לפעולה – הקריאה לחרם או שליחת מכתב נותנת את התחושה של עשייה ומחזקת את מחויבות הגולשים
3. הכינו תוכנית המשך – הגדירו מטרות והגדירו תוכנית המשך מעבר לפייסבוק.