חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

האם יש להגביל את חופש הביטוי של פוליטיקאים במרחב הדיגיטלי?

מקור: pixabay (הגדל)
מקור: pixabay

רוני פרידמן היא מרצה על עידן הניו מדיה, ועיצוב התודעה ברשתות החברתיות
https://boost4u.co.il/


לא בכדי המהומות בגבעת הקפיטול בוושינגטון. אירוע חסר תקדים לכל הדעות, הציפו את השיח ,האםחופש הביטוי הוא זכות כה יסודית שאין להגבילה?!


האירועים האלימים בגבעת הקפיטול, קריאות הנשיא לתומכיו "לכבוש" את בית הנבחרים, מחזקיםאת ההשפעה מרחיקת לכת של נשיא המעצמה החזקה בעולם. מי שמבקש לפגוע בקבוצות אחרות ולהסית בחסות "חופש הביטוי" אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם דמוקרטיה.


לנבחרי ציבור, האחראים לשמירה על המשטר הדמוקרטי, יש אחריות רבה יותר למוצא פיהם . טראמפ הוא שחקן פוליטי שממש כמו בשיר של לאה גולדברג , בכל פעם שנכנס בו "הילד הרע" הוא לא מבין על מה קמה קול צעקה.


האירוע הדרמטי בקפיטל ממחיש מצד אחד, עד כמה נדרשת רגישות מיוחדת במיוחד בקרב מנהיגים , בשל ההשלכות השליליות שיכולות להיות להתבטאויות קיצוניות על התהליכים הדמוקרטיים. וכמה חשוב לנקוט בצעדים תקיפים נגד העושים בו שימוש למטרה זו.

יותר מדי זמן הרשתות החברתיות נתנו במה לטרמאפ ותומכיו, הן אפשרו התבטאויות אומללות וכפי שראינו אלה נתנו רוח גבית לשיח ציבורי אלים ורווי שנאה, שאף הוביל לאלימות פיזית.


גם בשיח הפוליטי בישראל התרגלנו לאפשר לפוליטיקאים להכפיש את שמם של מתמודדים, להפיץ פייק ניוז, להסית, לשסע, להקריב ערכים של חירות וסובלנות המהווים נדבכי יסוד של הדמוקרטיה לטובת השגת יתרון אלקטוראלי .

נשאלת השאלה האם האחריות חלה רק על ענקיות הטכנולוגיה?


האם צריך להשתית כללי אתיקה בסוגיות של חופש הביטוי רק על מארק צוקרברג, מייסד ובעלי פייסבוק, ג'ק דורסי מנכל טוויטר, לארי פייג' וסרגיי ברין מייסדי ובעלי גוגל? האם צריך לצפות מבעלי המניות, שהם יהיו אלה שינסחו את חוקי הדיבור והביטוי.

הם הניחו את התשתית הטכנולוגית ועל אף שנעשים מאמצים להפחית את התוכן הפוגעני ברשתות, הם לא באמת מסוגלים להתמודד עם תופעות הלוואי- חופש השיסוי והביזוי.


המנהיגים הפוליטיים הם שנושאים באחריות על האופן שבו נכתבים ומופצים דברים המשפיעים על המציאות החברתית.


מנהיג צריך להוות דוגמא אישית לאזרחי המדינה. מנהיגות אחראית היא מנהיגות מוסרית. היא חבה את קיומה לדמוקרטיה ואל לה לאפשר את קעקוע הדמוקרטיה בשם חופש השיסוי וכביכול "זכות הציבור לדעת."


כניסתם של אנשים למקצוע הפוליטיקה אינה הופכת אותם לאזרחים משוללי אחריות החסינים מפני ביקורת. להפך, עליהם להשתמש באופן זהיר בחופש הביטוי הניתן להם מתוקף מעמדם.


ניתן לחשוב על פתרונות ישימים למה מותר ומה אסור בכללי השיח הפוליטי, להציב כללים ברורים ונוקשים כלפי אלה הבוחרים להתבטא באופן הפוגע בזולת, כך שבסופו של דבר הם ימצאו את עצמם מחוץ למשחק הפוליטי.


יתכן כי נדרש שינוי בחוקי התעמולה על מנת להגדיר במפורש מהי תעמולה מסיתה, ומהי תעמולה אסורה. ויתכן שרק תחת איום של מערכה משפטית בלתי מתפשרת, השחקנים המתסיסים יצטננו ויתיישרו.

חופש הביטוי הינו בגדר זכות יסוד, אך שימוש בלתי מבוקר בו וחירות חסרת גבולות יגלשו לאנרכיה ולביטול הדמוקרטיה. נדרש למצוא איזון בין חירות הביטוי לבין הערכים המתחרים בה ויפה שעה אחת קודם.


צילום של רוני פרידמן. סיוון שאשא


Image by Gerd Altmann from Pixabay

מאמרים נוספים בנושא יחסי ציבור, תקשורת ודוברות

עבור לתוכן העמוד