חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

כיצד ניתן להפוך הרצאה למעניינת ואפקטיבית יותר?

האם קרה לכם שישבתם בכיתה במהלך הרצאה משועממים, מנסים למצוא היגיון בדבריו של המרצה, מתנחמים בתירוץ שזה פשוט החומר הנלמד ולא משנה מי יהיה המרצה השיעור עדיין יהיה משעמם וחסר ברק? אם עמדתם פעם מול כיתה בתפקיד המרצה, הרגשתם מן הסתם בקושי שבהגברת העניין בשיעור אצל הלומדים. מרצה המעביר שיעור בכיתה אוגר בתוכו ידע רב שאותו הוא אמור להעביר ללומדים. בכתבה זו נציע לכם - העוסקים בהדרכה בכיתה, מס' טכניקות ודפוסי התנהגות אשר יסייעו לכם בהדרכה מעניינת ואפקטיבית יותר. שימוש נכון בטכניקות אלה עשוי להגביר אצל הלומדים את העניין במהלך השיעור ולשפר במידה רבה את רמת העניין וקליטת החומר הנלמד.

את הטכניקות נסווג לשניים:
1. קבוצה ראשונה הנן טכניקות הקשורות לאופיו של המרצה ולהרגלים אשר רכש במשך הזמן. כידוע, הרגלים קשה לשנות, ורק ע"י אימון ניתן יהיה לתקן הרגלים אלו. הטכניקות הקשורות לקבוצה הן: קול, ניסוח, תנועה וקשר עין.
2. קבוצה שניה הן טכניקות קלות לשליטה והפעלה, אך דורשות תשומת לב בזמן ביצוען.
נתחיל עם הקבוצה הראשונה:

קול
הדרך העיקרית שלנו לתקשר עם הלומדים היא באמצעות הקול. על מנת לעשות שימוש נכון בקול עלינו לשים לב לשלוש נקודות: העוצמה, המהירות והטונציה של הדיבור.

א. עוצמה – על מנת ליצור אווירה נוחה שבה יוכל הלומד להתרכז יש להימנע מעצמת דיבור חלשה מידי שאינה נשמעת בכל הכיתה, או מעוצמת דיבור חזקה מידי או צעקנית מידי היוצרת אווירה לא נעימה ומלחיצה.

ב. מהירות דיבור – דיבור איטי מידי ייצור אווירה מרדימה ומשעממת, לעומת זאת דיבור מהיר מידי יקשה על הלומד לקלוט את החומר הנלמד. עניין זה עשוי לגרום במקרים רבים למצב, שבו יעסוק הלומד בניסיונות "לאסוף" את החומר במקום לנסות להבינו מתוך שאיפה לנסות ללמוד אותו מאוחר יותר, דבר שלרוב לא קורה מסיבות שונות בעיקר, כמובן, מחוסר בזמן. מה גם שמרצים המדברים מהר מידי משמיטים לעיתים ללא מודע הברות, דבר התורם גם הוא לקושי בהבנה. מהירות דיבור נכונה היא כזו המותאמת לכושר הקליטה של הלומדים ולמורכבות החומר המקצועי. כך, למשל, הדרכה לאוכלוסיית מהנדסים יפנים תתבצע באנגלית בקצב איטי יותר מאשר הדרכה לאוכלוסיית מהנדסים אירופאיים – איטית אך לא איטית מידי!

ג. טונציה – הטונציה הינה טכניקת דיבור שבה אנו משתמשים בקול ובטון הדיבור ככלי עזר על מנת ל"צבוע" את ההדרכה ולמנוע מצב של מונוטוניות הגוררת שעמום. ניתן להרים מעט את הקול על מנת להדגיש משפט או מילה מסוימת, "להכניס" שניה של דומיה אחרי משפט חשוב או לשנות את קצב הדיבור על מנת ליצור עניין וכן להוסיף למשפטים נוסח של שאלה או אפילו של חיוך.

ניסוח
הניסוח הוא ,למעשה, צירוף נכון של מילים לצורך יצירת משפט הגיוני, ברור וחד משמעי המובן לקהל המאזין. ניסוח מסורבל ולא אחיד יקשה על הלומד בתהליך הבנת החומר.
ככלל יש להימנע משימוש במילים ומונחים שאינן חלק מהטרמינולוגיה היומיומית של הלומדים. לומדים רבים לא יעירו לך על כך מתוך חשש, שמא הם היחידים שאינם מכירים מושג זה או אחר. הערה בנוסח זה היא מבחינתם בחזקת בושה. כמו כן יש להימנע משימוש במשפטים ארוכים, מורכבים ומבלבלים ולהימנע מלבצע חזרות מיותרות. ניסוח נכון ב"גובה העניים", כזה המתאים לקהל היעד שלך, יתרום רבות ל"כימיה" ול"זרימה" הנוצרת בשיעור.

תנועה
את טכניקת התנועה יש לסווג לשניים – הטכניקה שבתנועה במרחב הכיתה והטכניקה שבתנועת הידיים.
תנועה במרחב הכיתה – האם ראיתם אריה רעב המסתובב סחור סחור בתוך כלוב? בעל מחוץ לחדר הלידה? אם כן הרי שהעניין גרם לכם סחרחורת ותחושה של עצבנות. תנועה היא דבר חשוב במהלך הרצאה, אך יותר מידי תנועה תפריע לריכוז וכאמור תגרום לתחושת עצבנות בקרב הלומדים. בזמן ההרצאה על המרצה לשמור על תנועה שקטה ובלתי מורגשת כזו שתרכז את מבטם של הלומדים אליו. מצד שני עמידה סטטית במקום גם היא אינה רצויה. בזמן התנועה אין לגרור רגליים או לרקוע על הרצפה, דבר המפנה אוטומטית את תשומת ליבם של הלומדים מחומר הלימוד. יש להשתדל להגביל את מרחב התנועה לאזורים שלא יחסמו את קשר העין של הלומד עם הלוח. כאשר מגיעים להרצאה, יש להשתדל להגיע עם נעליים נוחות. עמידה ממושכת אינו הדבר הבריא ביותר, וחוסר נוחות יורגש באופן מיידי אצל הלומדים.
תנועת ידיים – תנועות ידיים מגוונות עוזרות להסב את תשומת ליבו של הלומד ומסייעות רבות בהסבר ובהמחשה של נושאים מורכבים. זכורה לי מורה לפיזיקה אשר לימדה אותנו את כל תורת השטף המגנטי בעזרת המחשות שעשתה בשתי ידיה. לעומת זאת זכורה לי מורה אחרת שבמהלך רוב השיעור הייתה משחקת בשרשרת שעל צווארה או בגיר. כיום עם מגוון האמצעים הקיימים בכיתת הדרכה קל לבצע שימוש בידיים לצורך שעשוע עצמי: משחק בפלאפון, בעכבר האלחוטי, בשלט הוידאו או המקרן, ובכך מסבים את תשומת לב התלמידים מחומר הלימוד.

קשר עין
על פניו התשובה נראית ברורה לחלוטין, אך האם חשבתם פעם מדוע הדרכות והרצאות נעשות כאשר המרצה או המדריך עומדים? מלבד מימד ה"סמכותיות" שנוצרת בסיטואציה זו, יש לכך סיבה נוספת וחשובה לא פחות – יצירת קשר עין בין המרצה / מדריך לבין הלומדים. יצירת קשר עין עם הלומדים נותנת להם את התחושה שאנו מקדישים להם תשומת לב ויוצרת מחויבות אישית בין הלומד למרצה. מלבד זאת, ע"י החלפת מבטים בין המרצה ללומדים נוצרת תקשורת בלתי מילולית ביניהם. תגובותיהם של הלומדים בתקשורת בלתי מילולית יבואו לידי ביטוי בעיקר באמצעות הבעות פנים, תנוחות גוף וידיים והן בגדר תשדורת למרצה על אופי השיעור המועבר ועל פיהן יחליט על תגובה מתקנת במידת הצורך, כמובן.

כניסה והופעה
הכניסה וההופעה שלך בכיתה היא למעשה צורת התקשורת הראשונית שלך עם הלומדים. הרושם שקולטים עליך הלומדים ברגעים הראשונים של כל מפגש ביניכם עשוי להשפיע רבות על הכימיה הנוצרת בכיתה וכתוצאה מכך על רמת האמון שהוא נותן בך ומידת הרצינות שהוא מפגין בתהליך הלמידה. טכניקת הכניסה וההופעה משמעותית במיוחד במפגש הראשון ועל כן נתמקד בה.

אם חושבים על זה לרגע הרי שהמפגש הראשון כמוה כפגישה עיוורת: בשני הצדדים קיימת, טרם הפגישה, רמה מסוימת של התרגשות, ציפיות והססנות. כמעט כל תנועה שנעשית וכל מילה שנאמרת ברגעים הראשונים של הפגישה, נבחנת בקפידה רבה. רק כאשר נוצרת הכימיה הראשונית הופך המפגש לפתוח וזורם יותר. להלן מספר טיפים העשויים לסייע לכם להעביר "חלק" את הרגעים הראשונים של המפגש הראשון. ניתן להשתמש בטיפים אלו גם ברגעים הראשונים של פגישה עיוורת (אם כי יהיו בוודאי כאלה שיחלקו עלי..):

לבוש – לנושא הלבוש השלכות שונות על תהליך הלמידה והאווירה בכיתה בכלל ועל התייחסות הלומדים כלפיך בפרט. בעזרת לבוש אנו מקרינים את אופיינו ואת התייחסותנו למעמד בו אנו נמצאים. באופן כללי על מרצה בכיתה להופיע בהופעה מסודרת ונקיה הכוללת לבוש שאינו פרובוקטיבי – כזה שאינו מושך תשומת לב מיוחדת. עליך לזכור שבזמן הרצאה בוחנים אותך הלומדים מכף רגל ועד ראש ובמידה וקיים פריט יוצא דופן בלבוש הכללי, (לדוגמא: נעליים בצבע קונטרסטי לבגדים, עניבה עקומה או חולצה עם תמונה של אנה ניקול סמית) מסב הדבר את תשומת ליבם של הלומדים מחומר הלימוד.

לא רק לך חשוב להרגיש נוח עם הלבוש והמראה שאתה מפגין, אלא גם ללומדים! התאם את הלבוש שלך לקהל שלך ולסיטואציה שבה אתה מרצה: במסגרת כנס רשמי חשוב ורב משתתפים, כדאי להשקיע בהופעה אלגנטית ומכובדת; במסגרת הכשרת עובדים חדשים בארגון כדאי שתשקיע בלבוש פחות פורמלי, כזה שייצור אצלם תחושה של "בבית". שים לב! בשני המקרים על הלבוש שלך להקרין רצינות ומקצועיות. כמעט שכחנו להוסיף – אתה מרצה בעמידה ולפעמים גם ימים שלמים חשוב שהלבוש יהיה לך נוח.

הופעה בזמן – כלל בל יעבור ולא רק להופעה הראשונה. יתרה מכך, הקפד להופיע לשיעור כרבע שעה טרם התחלת השיעור ולהכין את ההרצאה ואת סביבת הלימוד (מחשב נייד, שקפים, מקרן, לוח, טושים וכדומה). מומלץ שתציג טרם התחלת השיעור על גבי הלוח את התאריך, שמך, מטרות השיעור ולוח זמנים. ללומדים הנכנסים לכיתה בשלב ההתארגנות, יוצר העניין תחושה של כניסה למסגרת ואווירה לימודית מכובדת. כך אתה מקטין את רמת אי הודאות והחששות מצדם של הלומדים בכל הקשור לנושא ותוכן השיעור ובנוסף מסייע בתהליך ההיכרות ההדדית. ניתן לנצל זמן זה של טרם תחילת השיעור גם להיכרות לא מחייבת בינך לבין הלומדים.

שבור את הקרח – מערכת יחסים נטולת חששות והססנות משני הצדדים, תתרום רבות ל"כימיה" הנוצרת בינך לבין הלומדים ובהתאם תגרום לאווירה נעימה ונוחה היוצרת מוטיבציה ועניין אצלם. כאשר הלומדים מרגישים נוח, קל להם יותר לשאול שאלות ולהביע את עצמם. בכיתה שבה ה"אטמוספירה" היא טובה קל לך יותר כמרצה להעביר את החומר הנלמד ולהתגבר על התנגדויות. חשוב על דרכים מקוריות לשבור את הקרח. אחת הדרכים המוכרות ביותר היא כמובן שימוש בחוש הומור. מרצים רבים פותחים כמעט כל שיעור בבדיחה ומשלבים בדיחות בהתאם לחומר הנלמד ולסיטואציות הנוצרות בכיתה בדיחות בהתאם. אני מכירה מרצים רבים שטרם הרצאה או שיעור משננים לעצמם צרור בדיחות ואף מחליטים מראש באיזה שלב בשיעור להשתמש בכל אחת מהן.

בקיאות בתוכן
בקיאות בחומר הנלמד הינו תנאי יסודי והכרחי ליכולתו של אדם כלשהו לקבל עליו את משימת ההדרכה. חוסר בקיאות בתכנים יגרום בודאות לתוצאות שליליות שאינן ניתנות לתיקון ובמיוחד ללימוד טעויות, לקשיים בהעברה מאורגנת ומעניינת של החומר הנלמד, לחוסר תשומת לב מצדם של הלומדים אך בעיקר לאיבוד האמון של הלומד במרצה, הן בפן האישי והן בפן המקצועי.

קל מאוד ללומדים לזהות את הסימפטומים לחוסר בקיאות אצל מרצים או מדריכים: מצבים רבים של בלבול או גמגום, סתירה בתכנים, חזרה רבה מידי על חלק מסוים בהרצאה או היצמדות לחלק שבו הוא טוב יותר, אינו יודע לענות על שאלות או שמתחמק מהן, עושה הפסקות ארוכות מידי למחשבה ועוד. על כן חשוב לזכור כלל ברזל: אם אינך מרגיש בטוח בבקיאותך בתכנים אל תיכנס להרצות. עבור ולמד היטב את התכנים שאתה אמור להעביר טרם כניסתך לכיתה. שאל את עצמך, אילו שאלות עשויים הלומדים לשאול במהלך לימוד החומר והתכונן בהתאם.

פה המקום לציין שתי נקודות חשובות: חברות רבות משקיעות כסף רב בהכנת חומרי הדרכה אשר יסייעו למרצים במלאכת ההדרכה. חומרים אלה כוללים בדרך כלל חוברות ללומד (ללימוד עצמי או חוברות עבודה), חוברות עזר למדריך (Instructional Guides) ושקפים. גם אם כמומחה תוכן אתה שולט מצוין בחומר הלימוד, תתפלא לגלות ששימוש באמצעי הדרכה אלו יסייע לך מאוד לצורך ההכנה לשיעור ובעיקר במהלך ההדרכה. לרוב תוכננו מארזי הדרכה אלו על ידי מפתחי ומעצבי הדרכה מקצועיים כך שרציונל הלימוד ודרך הצגת הנושאים מותאמים לצורכי הלמידה ותוכננו כך שישיגו את מטרות הלמידה בצורה הטובה ביותר.

נקודה שניה שראויה לציון היא העובדה שקיימים קורסים שתוכננו כך שתפקידך בשיעור הוא בהנחיה בלבד, שבה נדרשת ממך מידת בקיאות מוגבלת בחומר הנלמד. חלק זה של המאמר אינו עוסק במקרים מסוג זה.

"קר פה"; "חם פה"
אני זוכרת היטב את "שיעורי השמש" של בית הספר היסודי אבל איני זוכרת דבר מלבד הדשא, השמש ומשחקי הכדורסל של הבנים בשיעור הספורט שהתקיים בסמוך. על סביבת הלמידה להיות נטולת הפרעות חיצוניות במידת האפשר. כל הלומדים בכלל וכל לומד בפרט צריך תנאים נוחים ככל האפשר ללמידה. להלן רשימה קצרה של פרטים שכדאי לשים אליהם לב בסביבה שבה מבצעים את ההדרכה:
א. כיתת הדרכה טובה צריכה להיות אוורירית ולא צפופה.
ב. מסודרת ונקייה.
ג. טמפרטורת החדר צריכה להיות כזו שלכולם יהיה בה נעים.
ד. שים לב כי ישנה תאורה אחידה ולא מסנוורת בכל חלקי החדר.
ה. חשוב שללומדים יהיה מספיק מרחב על מנת לכתוב בצורה נוחה.
ו. על הכיתה להיות מסודרת כך שיהיה לך קשר עין עם כל אחד מהלומדים.
ז. במידה והנך משתמש באמצעי הצגה מגוונים, כגון: מקרן מחשב, וידאו, לוח טושים וכדומה, הימנע מסידור העשוי להסתיר ללומד בזמן שאתה מציג בעזרתם.

לסיכום
הצגנו על קצה המזלג את עיקרי הטכניקות ודפוסי ההתנהגות העשויים לשפר את אפקטיביות ההדרכה ולהופכה למעניינת ואפקטיבית יותר. אם כבר באפקטיביות עסקינן, אין ספק כי לדברים הכתובים אין משמעות ללא ההתנסות בשטח!

בהצלחה!


* שמרית בן – עמי, צוות פיתוח הדרכה, MP-Yaad

מאמרים נוספים בנושא

עבור לתוכן העמוד